למה לא כללתם את ירדן?

הגדה המזרחית של הירדן, גם היא שלנו, וזו, המערבית גם כן!

נו מה? נראה לכם ששכחנו את מזרח הירדן? שימו לב, המילה 'שלנו' נמצאת ממזרח לירדן, והיא לא שם כי לא היה מקום אחר, אלא בכוונה. זו הגדה המזרחית שלנו, והכיבוש חייב להגיע לשם, ביום מן הימים. 

עכשיו זה מתבקש להסביר. למי שטרם הבין למה צריך לשאוף גם לשם, ולמי שחושב שזה "לא ריאלי". התשובה די מתחברת לשתי האוכלוסיות הללו. הנה:

מדינת ירדן מכילה רוב פלסטיני באוכלוסייתה, עד כדי דיכוי שלה ע"י השלטון ההאשמי, המרכיב את בני המלוכה הירדנית. הרוב הזה, לא שקט תמיד, ואף היה תוסס מאוד בזמן מלחמת חרבות ברזל, עד כדי הפגנות תמיכה המוניות בחמאס, וקריאות להפסקת השת"פ עם ישראל וביטול הסכם השלום בין המדינות. כוחות ירדניים נערכו כדי להדוף את הנסיונות להגיע לגבול המשותף. 

השלטון עצמו משדר בשתי שפות מקבילות: הוא אינו תומך בישראל בפומבי, על אף הסכם השלום, ויחד עם זאת גם מגנה אותה בפורומים המתאימים כדי לשלם את מס השפתיים הנדרש לציבור הערבי. זה ממשיך גם בצעדים יותר עוינים כמו הצבעות באו"ם, התערבות בהר הבית, ועוד. 

כל מי שזוכר את "האביב הערבי" במצרים, יכול היה לדמיין זאת בקלות מתרחש בירדן. תארו לכם איך כל הגבול הזה מתהפך תוך לילה אחד. אנו עלולים להתעורר לגבול עוין עם מדינה תחת שלטון האחים המוסלמים. גבול ארוך מאוד, מפותל מאוד, וגם חלש משמעותית משאר הגבולות מבחינה צבאית והתיישבותית. 

אז כן, יום אחד זה יקרה. האוכלוסייה העוינת שם לא הולכת לשום מקום. היא ממשיכה להתחנך נגדנו, והשלום בין המדינות לא קיים בספרי הלימוד, אם נאמר זאת בעדינות. כולנו מבינים שמציאות כזו בסוף מקיאה את מה שלא ניתן לעכל, החוצה. וזה יגיע. אולי בבת אחת, בן לילה, אולי בטפטוף, כמו הטפטופים של הטילים שהתרגלנו אליהם בגבול הדרום והצפון. 

מדינת ישראל תיאלץ לספוג לא מעט עד שהיא תחליט לקום, לעשות מעשה, ולכבוש את השטח כדי לסלק ממנו את האיום. האם ניתן יהיה לסגת ולצפות שהאיום יוסר לחלוטין? ברור לנו שלא. לבנון לימדה אותנו, עזה לימדה אותנו, וגם יו"ש עד חומת מגן לימדה אותנו היטב. לא ניתן לסגת. האויב חוזר ומתבסס וממש "קורא" לנו לשוב. 

זה יקרה גם בירדן. 

ולכן, כדאי להקדים ולהכריז: זו שלנו וזו גם כן. חבל על כל הדם שיישפך ללא כיבוש מקדים.