למה "כיבוש" ולא "שחרור"?

במשפט אחד: כיבוש הוא פעולה צבאית ראשונית לפני שליטה על שטח. הוא אינו סטטוס קבוע. יופי, עכשיו נתקדם. 

קודם נצטרך לענות לעצמנו האם 'כיבוש' הוא דווקא שלילי?! כי די בולט שזה הגורם המפריע ביותר. 
טוב, בהגדרות הרשמיות, כיבוש הוא זמני. כלומר תפישת שטח למטרה מסוימת, וכשהיא לא תתקיים יותר, אז הכיבוש הופך ללא רלוונטי, ומכאן הוא מסתיים, אם ברצון ואם דרך התנגדות אלימה כלשהי, לא חסרות דוגמאות בעולם. 

זה לא הכיבוש המיוחל כאן באתר. 

'כיבוש עכשיו',  הכוונה לכיבוש מלא וקבוע, של תפישת שטח על מנת להגיע לשלב הבא שלו: התנחלות. יש כאלו שנזהרים יותר וקוראים לו: התיישבות. נו, בסדר, עניין של טעם. אי אפשר להתיישב ללא כיבוש מקדים, חלקי או מלא. מכאן ההתמקדות בשלב הקריטי והראשוני ביותר: כיבוש. 

מאז ומתמיד

כיבוש במקורות, הוא עניין הכרחי על גבול הצורך הפיזי של העם, ממש כמו מזון. רעבים לבשר לאכול, צמאים למים, זקוקים למנוחה, חייבים מחסה פיזי מול מזג האוויר, וגם... מוכרחים לכבוש שטח על מנת להתקיים בו. בשטח זה נמצא את מקורות המים, המזון, משאבי הטבע, ומקום לבנות בו קורת גג למשפחות. כלומר, הכיבוש בעצם עונה על כל הצרכים הפיזיים הכי בסיסיים של עם. 

אם הכיבוש היה רק לשם כיבוש, כלומר השחתה, ניצול, רווח אישי ולאומי, ואז נטישה והפקרה, אז בוודאי שזה כיבוש שלילי. כאן הדברים מכוונים לכיבוש כשלב ראשון, בסיסי, הכרחי, לשלבים הקיומיים הבאים: התיישבות, התרחבות, פיתוח, ביטחון ושלום אמיתי במרחב. 

עד כאן, המונח כיבוש הוא חיובי לחלוטין. צורך מובן ובסיסי, ואף צפוי למדי,  של כל עם בהיסטוריה. 

אז למה בכל זאת נבהלים מעט (או היסטריים ממש) מהמילה כיבוש? במילה אחת: שמאל. 

השמאל הפוליטי הפך את המילה הזו לגנאי מוחלט, בהדביקו את תווית הכיבוש לכל יישוב יהודי חדש שקם באזורים "הכבושים", ולכל גורם ומנגנון הקשור לכך: החל מ"צבא הכיבוש" דרך "ממשלת הכיבוש" וכמובן "השטח הכבוש" ו"תומכי הכיבוש", ממש על משקל, הנאצים ועוזריהם. זה הפך למושג כה שלילי, שכל ימני ישר מתנער ממנו. 

אז א. למה? הרי זה שלילי רק בעיניו, הכיבוש של השטח אותו אתה מאמין שיש לכבוש (ואחר כך לשחרר לגמרי כמובן) הוא דבר חיובי בעיניך, אז למה להתנער?

ב. חשוב מחוץ לקופסה: אם מאשימים אותך במשהו, אל תברח ממנו ברמה כזו מחשידה. להיפך, שא אותו בגאווה ותן להם להתפרץ לדלת פתוחה לרווחה, כך שכל הטיעון והמאמצים שלהם יקרסו. "אתם כובשים!" יקראו לנו. אוקיי, אנחנו נענה "תודה, בגאווה רבה!" 

עניין נוסף שכבר נאמר אבל צריך לחדד:

כיבוש היה כאן בימים בהם יהושע בן נון חיסל עשרות אלפי תושבי ארץ כנען שהפכה להיות ארץ ישראל. היא נהפכה להיקרא כך בזכות כיבושיו. לא שחרוריו. 

אנחנו במקור עם כובש, שהגיע לכאן לא במקרה, במצוות האל. נולדנו, התבגרנו, כבשנו, התנחלנו. זה ממש בסדר. מאז עברנו כמה תהפוכות כאן בשטח, ותמיד תמיד חלמנו לחזור ולשחרר אותה שוב מידי אויבינו המרים. על ידי כיבוש מחדש כמובן. 

חבר'ה, הכל בסדר. כיבוש זה שלב ראשון בדרך להתיישבות של קבע. כך כבשו חלקים גדולים במדינת ישראל הצעירה של 48, וכך ב-67. את שטח הכיבוש הנקרא רמת הגולן, לא החזרנו, אלא כבשנו, התיישבנו, והחלנו שם ריבונות לנצח.
השלב הראשון שהתרחש שם, היה כיבוש. המון חיילים שילמו על הכיבוש הזה בחייהם. תודה לגיבורים ההם!

אז מה לא מציאותי בדיוק?
הרי כבר היינו שם, עשינו את זה (באנגלית זה גם נשמע אחלה), ופשוט ויתרנו על כל המאמץ והדם שנשפך, כי חלמנו חלום.

הנה משהו לא מציאותי:
הסכם שלום עם מוסלמים, ויתור על שטח למדינות עוינות כדי לחיות בשלום במזרח התיכון, לשדר רפיסות באזור המעריך רק כוחנות, להזרים כסף לישויות עוינות מובהקות, לחשוב שהאויב יניח את נשקו או יזנח את רצונו לחסל אותנו, ו... הבנתם את הנקודה.

איום מעזה? אין יותר, גוש קטיף לא מאיים. 

צבא מצרי בסיני? אין יותר, צה"ל בסיני. 

חיזבאללה מאיים לכבוש את הגליל ולירות טילים על הצפון? לא יכול, כי היריקה שלנו מדרום לבנון תגיע לביירות.
תומכי נאצים חמושים על הרי המרכז (להלן שומרון)? לא הגיוני, החלנו ריבונות מלאה, סילקנו את האוכלוסייה העוינת. 

סורים יורים 'בטעות' על הגולן? מרחיבים אותו וכובשים את כל החרמון. 

הירדנים ינסו? הייתה לנו שם נחלה פעם, שלא ישכחו.

עכשיו בכנות, יש דרך אחרת? 

או שנחזור שוב ל'הסכמים מדיניים'?

כיבוש עכשיו.