כיבוש עכשיו. שלום אחר כך.

קודם מסיימים את הכיבוש ואז יבוא שלום? או שקודם משלימים את הכיבוש ואז השלום יגיע? 

אחרי אינספור נסיונות ולחצים עצומים מצד אנשי "סיום הכיבוש", נקרא להם כך בשם כללי, להביא את השלום ע"י "סיום הכיבוש", נראה שכעת בשלה השעה לנסות שוב ושוב להביא את השלום ע"י השלמת הכיבוש, והבאתו לדרגתו השלימה ביותר. או אז, השלום יגיע. ומדוע? כי לא יישאר אויב בגבולות הארץ, כך שלא יישאר איום. 

האם בגוש דן השלום הורגש? וודאי שכן. למעט הפרעות חריגות במיוחד במלחמות ובמבצעים ברצועת עזה. האם גם בשרון? ובמישור החוף הצפוני עד חדרה? למה דווקא שם השלום הורגש באופן יחסי יותר משאר חלקי הארץ?
אם כן, כדאי להודות, בשטח זה הכיבוש היה די מושלם. לא נותרה כמעט אוכלוסיית אויב, והגבולות היו רחוקים באופן יחסי. לאחר הכיבוש, הגיעה התיישבות חסרת מעצורים בכל השטח. בקטע טוב כמובן. כי לא הייתה מחלוקת בדבר הצורך ליישב את כל גוש דן, השרון וכו'. 
באזורים בהם לא הושלם הכיבוש די הצורך, נותרה אוכלוסייה עוינת. אוכלוסייה זו הפריעה את השלום המיוחל לעתים קרובות וגרמה לאי שקט רציף בשטח, ואף סייעה לאויב בזמנים מסוימים. הכיבוש הוחל, אך השלב השני לא הגיע. 
רמת הגולן היא כיבוש נהדר. כל אוכלוסיית האויב כמעט, סולקה או ברחה, השטח נכבש, והשלב הבא הוחל בהצלחה. היו שנים שהייתה סוגייה זו למחלוקת, הזויה יש לציין כיום, ולכן לא הייתה תנופה די הצורך, אבל אין ספק על השטח וחיוניותו. 

כך כל אזור המהווה איום על מדינת ישראל, סופו להיכבש. זהו פתרון מוסרי והגיוני לחלוטין, אם מנתקים את הרגש והידע שלנו לגבי הצדדים. ארגון השולט באזור מסוים בעולם, ומתקיף מדינה שכנה, מיד ברור שטוב אם המדינה המותקפת תצא להתקפה ותשלוט בשטח. לפחות זמנית. לאחר נסיגתה, השקט שוב יופר? אין ספק שכיבוש לצורך התיישבות, הוא השלב הבא, ההגיוני והנדרש ביותר למען ביטחונה. 

אם כן, לאחר כיבוש מוצלח ממשיכים לשלב הבא, יישוב השטח. האיום החיצוני שבכל זאת יישאר, יורתע פן הכיבוש יגיע אליו. ואולי תקום תנועה בעתיד להשלמת הכיבוש עוד יותר, אך את זאת נשאיר לעתיד. 

תמיד עדיף להיות בתנועת גדילה ולא בנסיגה.